הסכם במס הכנסה על הגדלת "הכנסה חייבת" יכול לגרור חיובים במס ערך מוסף ובדמי ביטוח לאומי

לעתים, בשל תיאום הוצאות ו/או בשל תוספת הכנסות - אין פקיד השומה מקבל את הצהרתו של הנישום בדוח על ההכנסה.

נערכים הסכמים בשלב ראשון לפני השגה, או בשלב שני לאחר השגה, כדי "לסגור" את תיק הנישום לאותן שנים הנמצאות בדיון.

דא עקא - הנישום נמצא בסביבה, אשר בה מוטלים גם מסים והיטלים אחרים: מס ערך מוסף ודמי ביטוח לאומי [להלן - "מסים"].

לפיכך, יש להביא בחשבון את שני המסים הללו(1). יתירה מזאת, יש להביא בחשבון גם את פריסת ההכנסות בשנות המס הנבדקות ואת סיווגן.

בתכנון זה נניח, שפקיד השומה - ברצותו להגיע להסכם ו"לסגור" שומות פתוחות - יהיה מוכן להתנהג במידה מסוימת של ליברליות, בכך שיהיה גמיש בהצגת ההגדלה של ההכנסה החייבת.

 

בשורות, אשר להלן, נסקרים שיקולים ופעולות, העשויים להיות מובאים בחשבון בידי הנישום בעת עריכת הסכם עם פקיד השומה.

 

היבטי מס הכנסה -

בעת עריכת הסכמים עם פקיד השומה

מיצוי מלוא הניכויים והזיכויים

ושיעורי המס הנמוכים

יש להשתדל לזקוף את תוספת ההכנסה לאותן השנים, אשר בהן לא נוצלו מלוא הניכויים והזיכויים ושיעורי מס הנמוכים, אם תוספת הריבית והפרשי ההצמדה אינה עולה על החיסכון במס.

ויש להביא בחשבון: את ההשלכות בדבר החיוב בדמי ביטוח לאומי.

השפעת הריבית והפרשי ההצמדה

על חובות המס בעקבות הסכם

עם פקיד השומה

ברור, כי ככל שההכנסות ייזקפו לשנות מס מאוחרות יותר -  ילכו ויקטנו יותר הריבית והפרשי ההצמדה על חובות המס.

עם זאת, יש לבחון את שיעור המס השולי לכל אחת מהשנים, אשר עומדות לדיון. בסופו-של-דבר, יש לזקוף את תוספות ההכנסה לאותן שנים, אשר המס בהן בתוספת הריבית והפרשי ההצמדה הוא הנמוך ביותר.

יש להביא בחשבון גם את התיישנות השומה לעניין מס ערך מוסף - התיישנות, אשר נכנסת לתוקף כעבור 5 שנים לאחר הגשת דוח מס ערך מוסף, בהתאם לסעיף 77(ב) ל"חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975" [להלן - "חוק מע"מ"].

לחלופין - יש לפעול,  כדי שהתוספות האמורות לא יהיו נושא לחיוב במס ערך מוסף, אלא יוצגו כהכנסות שאינן חייבות במס ערך מוסף, כגון: הכנסות מריבית בנקאית, פחת, תיאום הוצאות משכורת, וכיוצא באלה.

קנס גירעון

קנס זה - "קנס הגירעון" - בשיעור %15: מוטל על פי סעיף 191 ל"פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961" [להלן - "הפקודה"] במקום, שבו עולָה חבות המס על פי ההסכם על חבות המס על פי הדוח: יותר משיעור  %50  מן המס על פי ההסכם.

ביטול קנס גירעון אפשרי על פי סעיף 191(ג) לפקודה, אם הנישום ו/או מייצגו הוכיחו, להנחת דעתו של פקיד השומה, שלא הייתה רשלנות בעת עריכת הדוח.

בזקיפת תוספת ההכנסה - יש להביא גורם זה בחשבון על ידי זקיפת תוספת ההכנסה וחלוקתה לשנים אחדות, כדי שלא ייווצר קנס גירעון. אולם - במקביל - יש לשקול ולהביא בחשבון סנקציות נוספות בשל אלה: פנקסי חשבונות לא קבילים, שיעורי מס, וכו'.

פנקסי חשבונות לא קבילים

כאשר פקיד שומה עורך לעסק שומה לפי מיטב השפיטה על פי תחשיב או על פי הפרשי הון בלתי מוסברים - יש להניח, כי פקיד השומה יבקש לפסול את פנקסי החשבונות של העסק, ולציין בהסכם כי פנקסי החשבונות לא קבילים.

כאשר השומה, שנערכת לפי מיטב השפיטה, מבוססת על תיאום הוצאות בלבד - אין פוסלים את פנקסי החשבונות.

בשל פנקסי חשבונות לא קבילים מוטלות סנקציות רבות, אשר כדאי להימנע מהן ככל האפשר; ויש לבחון אותן ואת הפגיעה המסוימת לפי נסיבות העניין.

לעתים - אפשר, במסגרת תנאי ההסכם המבוסס על פשרה, לעמוד על אי קביעת פנקסי החשבונות כפנקסי חשבונות לא קבילים.

ככל שמספר שנות המס הנדונות רב יותר אצל אותו נישום ו/או ככל שמספר שנות המס הנדונות רב יותר אצל מספר נישומים (בעניינה של שותפות) - הרי, הולך הלוך ורב, שיעורו של הנזק מקבלת הדין, כי פנקסי החשבונות לא קבילים לכל שנות המס ו/או לכל הנישומים. זאת, בשל הפיכת שיעורי המס התחיליים, של 20-10, לשיעור של %30, על קטעים גדולים יותר של הכנסה חייבת.

למשל:  כאשר השומה, אשר נערכת לפי מיטב השפיטה, מבוססת על הפרשי הון בלתי מוסברים, אפשר למצוא - כפתרון של פשרה - הסבר בדבר מקור הכנסה, שבעניינו לא הייתה קיימת חובת ניהול פנקסי חשבונות.

ועוד דוגמה. אפשר לייחס את הפרש ההון הבלתי מוסבר הזה כאילו היה: או, הכנסה נוספת של ריבית מניירות ערך החייבת במס; או, הכנסה משכר דירה; או, הכנסה פסיווית אחרת.

כל אלה, דלעיל, אינם מחויבים לנהל פנקסי חשבונות, והם עשויים גם לא להיות חייבים לשלם מס ערך מוסף ודמי ביטוח לאומי.

בחירה בין שני מצבים:

●        או, ב"פנקסי חשבונות לא קבילים"

●        או, ב"חייב ולא ניהל"

מי שהיה חייב לנהל פנקסי חשבונות ולא ניהלם, כאמור בסעיף 191ב לפקודה (להלן - "חייב ולא ניהל") יראו, גם את פנקסי חשבונותיו של זה, כפנקסי חשבונות לא קבילים.  אם כך הוא: חלים עליו שיעורי מס מוגדלים על פי סעיף 191ב לפקודה(2).

עולה מזאת, כי בקביעת תוספת הכנסה לנישום, זו הכנסה שאינה מוצהרת - יירע מצבו, אם תיכנס תוספת ההכנסה למסגרת של "חייב ולא ניהל". זאת - משום שבמצב זה הוא ייפגע פגיעה כפולה: (א) חיוב בשיעור מס תחילי מוגדל של %30; (ב) וכן תוספת לשיעור המס הקיים. וכל אלה, נוסף על כל הסנקציות האחרות, אשר נוגעות לפנקסי חשבונות לא קבילים.

עם זאת - אפשר שפקיד השומה יסכים לראות במצב של "חייב ולא ניהל" כאילו נובעת התוספת האמורה ממקור חיצוני לעסק הקיים הממשי, אשר בעניינו לא נוהלו פנקסי החשבונות, וההכנסות מהמקור הזה מגיעות לסכום תוספת ההכנסה, בלי שייפגעו הכנסות העסק הקיים.

לכאורה - נראה, שאם פקיד השומה מתיר לנישום לבחור בין מצב של "פנקסי חשבון לא קבילים" לבין מצב של "חייב ולא ניהל" יבחר הנישום במצב של "פנקסי חשבונות לא קבילים".

 

ברם, דווקא המצב של "חייב ולא ניהל" נוח יותר לנישום במצבים אלה:

מצב א':

●        במצב של פנקסי חשבונות לא קבילים חלות על העסק הקיים סנקציות מסנקציות שונות(3).

●        אם משקל הסנקציות גבוה מהנזק שבהגדלת שיעור המס במצב של "חייב ולא ניהל", כדאי לבחור במצב של "חייב ולא ניהל".

מצב ב':

●        אפשר שקטע ההכנסה, אשר עליו לא דיווח הנישום, הוא נמוך למדי, לעומת חלק ההכנסה החייב במס של 20-10.

●        במצב זה, תוספת המס לפי סעיף 191ב לפקודה עשויה להיות נמוכה, לעומת מצב של "פנקסי חשבונות לא קבילים" עם כל הסנקציות הכרוכות במצב זה.

דוגמה א'

הפרש מס בין מצב של "פנקסי חשבונות לא קבילים" לבין מצב של "חייב ולא ניהל" - כאשר אין סנקציות נוספות

הנתונים:

לנישום יש הפרש הון לא מוסבר בסך 50,000 ש"ח.

טבלת

מדרגות המס בשנת המס הנדונה האחרונה

 

הכנסה מצטברת	מס שולי
24,000 ש"ח	%10
48,000 ש"ח	%20
120,000 ש"ח	%30

הכנסת הנישום היא בדרגת מס שולי של %50.

מפקח המס מתיר לנישום לראות את הפרש ההון הלא-מוסבר - כשייך לשנת המס האחרונה שבדיון: לפי המצב של "פנקסי חשבונות בלתי קבילים", או לפי המצב של "חייב ולא ניהל" בבחינת עסק נפרד מהעסק הקיים;  הכול, לפי רצונו של הנישום.

נניח, בדוגמה זו, כי - מלבד שיעור המס התחילי של %10 - אין סנקציות אחרות בשל פנקסי חשבונות לא קבילים.

השאלה:

מה היא האופציה הרצויה לנישום:

●        לראותו - כמי שניהל "פנקסי חשבונות לא קבילים" לגבי מכלול העסק ?

או,

●        לראותו - כמי ש"חייב ולא ניהל" לגבי תוספת ההכנסה ?

הפתרון:

תוספת המס של הנישום תהיה כלקמן:

במצב של "פנקסי חשבונות לא קבילים":

 

מס על תוספת הכנסה	25,000=50,000 x %50
מס תחילי של %30	4,800=24,000 x (%10 - %30)
	2,400=24,000 x (%20 - %30)
סך כל המס	32,200

במצב של "חייב ולא ניהל":

 

שיעור המס השולי	%50
תוספת על פי ס' 191ב לפקודה	%10
	%60
	50,000 x
	<32,20030,000

בדוגמה זו: תוספת המס בשל מצב של "פנקסים לא קבילים" בעניינן של מדרגות המס התחיליות, ועל תוספת ההכנסה - גבוהה מתוספת המס בשיעור %60(!) על תוספת ההכנסה. לפיכך, אם פקיד השומה יתיר לנישום להחיל סנקציה זאת על תוספת ההכנסה בלבד בהפרדה מן העסק הקיים  -  יש להעדיף, בדוגמה זו, מצב של "חייב ולא ניהל".

דוגמא ב' –

הפרש מס בין מצב של "פנקסים לא קבילים" לבין מצב של "חייב ולא ניהל" - כאשר יש סנקציה של אי התרת ניכוי הוצאות

הנתונים:

על הנישום חל "פרק ג'" ל"חוק התיאומים" [נישום לפי פרק ג' ("נלפ"ג")].

הנישום תבע, בין השאר, ניכוי הוצאות ריבית, וכן ניכוי בשל פחת בסך 80,000 ש"ח.

לנישום יש תוספת הכנסה בעניינו של הפרש הון לא-מוסבר של 50,000 ש"ח.

טבלת

מדרגות המס בשנת המס הנדונה האחרונה

 

הכנסה מצטברת	מס שולי
24,000 ₪	%10
48,000 ₪	%20
120,000 ₪	%30

הכנסת הנישום היא בדרגת מס שולי של %50.

מפקח המס מתיר לנישום לראות את הפרש ההון הלא-מוסבר כשייך לשנת המס האחרונה שבדיון: לפי המצב של "פנקסים בלתי קבילים", או לפי המצב של "חייב ולא ניהל" בבחינת עסק נפרד מעסק הקיים; הכול, לפי רצונו של הנישום.

השאלה:

מה היא האופציה הרצויה לנישום:

●        לראותו - כמי שניהל "פנקסים לא קבילים" לגבי מכלול העסק ?

או,

●        לראותו - כמי ש"חייב ולא ניהל" לגבי תוספת ההכנסה  ?

הפתרון:

תוספת המס של הנישום תהיה כלקמן:

במצב של "פנקסים לא קבילים":

 

מס על תוספת הכנסה	25,000=50,000 x %50
מס תחילי בשיעור %30	4,800=24,000 x (%10 - %30)
	2,400=24,000 x (%20 - %30)
	7,200
סכום מס בשל אי התרת ניכוי ההוצאות	40,000=%50 x 80,000

במצב של "חייב ולא ניהל":

 

מס שולי	%50
+ תוספת על פי סעיף 191ב לפקודה	%10
	%60
	50,000 x
	30,000

גם בדוגמה זו, מצב של "פנקסים לא קבילים" נחות מן המצב של "חייב ולא ניהל".

"הסברים להון" והבאתם בחשבון, כדי

שלא ייווצר גידול הון לא-מוסבר

לעתים, עלולים להישמט מקורות הכנסה בעת עריכת השוואת הון והדיון בו, וחבל. שכן, את הפרש ההון הלא-מוסבר (אם אינו זניח) - יוסיף פקיד השומה להכנסה.

למשל, "הסברים להון" בתחומים אלה, שיש להביאם בחשבון:

●        קצבאות ילדים מהמוסד לביטוח לאומי.

●        הכנסות מעבודת האישה כעוזרת-בית או בעבודות מזדמנות. ממילא, הכנסות אלה עשויות שלא להגיע לסף המס.

●        הכנסות ילדי המשפחה ממתן שיעורי עזר. גם הכנסות אלה אינן חייבות מס הכנסה, אם אין הן  עולות על סף המס(4).

●        הסברים בתחומים אלה של פחת ושל ניכוי:

●         פחת, במצב של נישום המנהל חשבונות בשיטה החד-צדית.

●         ניכוי בשל פחת, הן במצב של הנהלת חשבונות כפולה והן במצב של הנהלת חשבונות חד-צדית.

●         ניכוי בשל אינפלציה; ניכוי בשל מלאי.

●        מימוש נכסים פרטיים, מתנות, זכיות, ירושות - ועוד כיוצא באלה.

שימוש מוקפד בטבלאות המחיה הנכונות בעניינה של השוואת הון

שימוש מוקפד בטבלאות המתאימות, של הוצאות המחיה(5), אשר נהוגות בחישובי מס הכנסה [טבלאות 2-1 - להוצאות המחיה הגבוהות ביותר; טבלאות 4-3 - להוצאות המחיה, כאשר תכולת הבית כלולה בהצהרת ההון; טבלאות 6-5 - להוצאות המחיה הנמוכות ביותר].

רצוי להשוות את הוצאות המחיה עם השימושים והצהרת ההון בכל אחת מהטבלאות ולאמץ את האפשרות הנוחה לנישום.

מן הראוי לתת שימת לב מיוחדת למניעת כפילות בשימוש בטבלאות המחיה. למשל: שימוש בטבלאות 2-1 תוך הוספת הוצאות אלה, לדוגמה: הוצאות לנסיעה לחוץ לארץ, הוצאות להחזקת רכב, הוצאות לעניינים רפואיים, וכו'.

 

היבטי מס ערך מוסף -

בעת עריכת הסכמים עם פקיד השומה

היבט א':

בעת עריכת ההסכם יש להביא בחשבון גם את השפעת מע"מ בעניין. שכן, סביר ששלטונות מע"מ ישתמשו בהסכם - שנעשה בענייני מס הכנסה עם פקיד השומה - בעניינן של שנות המס, אשר נמצאות בתוך 5 השנים, שלאחר הגשת הדוח התקופתי למנהל מע"מ, אותן שנים שלגביהן טרם התיישנה שומת מע"מ.

היבט ב':

במצב של תוספת הכנסה מהעסק שלא דוּוָח עליה, תחויב אותה תוספת הכנסה במס עסקאות. על סכום  זה, אשר חויב, מוטלים גם ריבית והפרשי הצמדה וגם קנסות; וכל אלה מוטלים ממועד היווצרות החובות.

לפיכך, יש לבדוק, במסגרת ההצעה להסכם עם פקיד השומה, את האפשרות לציין בהסכם: או, כי תוספת ההכנסה היא מסוג, אשר אין הוא חייב מע"מ (הכנסות מריבית ומדיווידנד בגין חסכונות והשקעות בבנק, דמי שכירות וכו'); או, כי תיאום ההוצאות הוא בעניינן של הוצאות, שאין בהן מס תשומות (הוצאות ריבית למוסד כספי, הוצאות לפרמיית ביטוח, הוצאות לארנונה, הוצאות לועד בית, הוצאות לאגרות וכיו"ב).

היבט ג':

כאשר בעסק יש סוגים אחדים של הכנסות: אשר חלק מהן חייבות מע"מ בשיעור מלא, ואשר חלק מהן חייבות מע"מ בשיעור אפס - יש להשתדל לזקוף בהסכם עם פקיד השומה את אותן הכנסות, החייבות מע"מ בשיעור אפס [לדוגמה: מכירת ירקות ופירות לגבי מינימרקט(6).

היבט ד':

הסכם משולב "מס הכנסה -

מס ערך מוסף":

אם אי אפשר להגיע לתוספות, אשר אינן חייבות מע"מ, אפשר לשקול עריכת הסכם משולב "מס הכנסה - מס ערך מוסף", משום שבעריכת הסכם באופן כזה סכומי הריבית, הפרשי ההצמדה והקנסות אשר מטילים שלטונות מע"מ יהיו נמוכים מן הרגילים, כפי שנוהגים שלטונות מע"מ לאות סולידריות.

בכך מושג גם יתרון של סגירת התיק ושל מניעת חקירה בנקודות אחרות הצריכות עיון, אשר מבחינת מס הכנסה אין בהן משום דרישת תוספת מס, ואפשר שבענייני מע"מ עצם אי העלאתן לדיון תגרום להקלת מס לעוסק.

היבט ה':

גם כאשר חותמים עם שלטונות מס ערך מוסף על הסכם לפני חתימת הסכם כאמור עם פקיד שומה בענייני מס הכנסה, יש לשים לב להשפעת ההסכם על היבטי מס הכנסה והיבטי ביטוח לאומי.

דוגמות:

●        תיאום הוצאות פרטיות ו/או הוצאות מעורבות במע"מ עלול לגרור אי התרת ניכוי ההוצאה  גם במס הכנסה.

●        אף אם יוסכם עם שלטונות מע"מ על מע"מ בשיעור אפס לגבי הכנסה שלא דווחה, תחויב הכנסה זו במס הכנסה.

●        אפשר שבעקבות אי התרת ניכוי מס תשומות בקשר להוצאה מסוימת, יותר לנכות את מס התשומות הזה מן ההכנסה לצורך חישוב מס הכנסה, בהתאם לסוג ההוצאה. [הכוונה, למשל: למס תשומות, אשר כנגדן הייתה עסקה פטורה; ועקב כך אינו מותר לניכוי לפי סעיף 41 לחוק מע"מ. אולם, לעניין מס הכנסה, מותר לנכות את ההוצאה; והיא עומדת במבחנים של סעיף 17 לפקודה].

היבט ו':

הוראת ביצוע מס' 39/93 מיום 10.6.93(א)*: עריכת הסכמים וחילופי מידע לעניין מע"מ בידי מפקחי מס הכנסה [* השימוש באותיות להפניות המערכת: לשם הבחנה ביניהן לבין הפניות הכותבים]

הוראות ביצוע זו היא המשך לשתי הוראות ביצוע: להוראת ביצוע מס' 28/86(ב) ולהוראת ביצוע מס' 49/87(ג) לגבי עריכת שומות מע"מ.

כידוע, לסוגי נישומים (לפי מספרי תיקים) מציע  פקיד השומה לערוך, באותו מעמד, גם הסכם בדבר שומת מע"מ.

בסעיף 2.4 להוראת 39/93 הביצוע נאמר:

"2.4 אין לבצע תיאומי מלאי והוצאות פיקטיביות כשמטרותיהם מניעת תשלומי מס לרשויות אחרות, כגון: מע"מ, ביטוח לאומי וכו'. יש להקפיד לשמור על אמיתות התוספות תוך פירוט מתאים, בטופס ההסכם ובתרשומת המפקח."

בסעיף 2.7  להוראת הביצוע 39/93 נאמר:

"2.7 מע"מ ידאג לכלול את הנישומים שסירבו לחתום על הסכם מע"מ בתוכנית הביקורת על פי מידגם שיקבע על ידם. גודל המידגם יקבע כך שיעודד נישומים ו/או מייצגיהם שסירבו בעבר לחתום על הסכם שומת מע"מ עם המפקח."

בסעיף 4.1 להוראת הביצוע 39/93 מובאים סוגי הכנסות, אשר ייווספו בשומת מס הכנסה, ואשר לא יחויבו במס ערך מוסף:

●        “הכנסה ממשכורת, משכר עבודה ותיאומי משכורת.

●        הכנסה משכר דירה לגבי דירה המשמשת למגורים בלבד.

●        הכנסה מדיווידנד ו/או מריבית בנקאית.

●        הכנסה מגידול או משיווק של תוצרת חקלאית: פירות וירקות טריים לבד.

●        פיצויי פיטורים מעבודה.

●        פיצויים שנתקבלו מחברות ביטוח.

●        ייסופים המתחייבים מחוקי המיסוי."

בסעיף 4.2  להוראת הביצוע 39/93 מובאים סוגי הוצאות שאינן גוררות תיאום מע"מ:

●        “תיאום הוצאות הוניות, אשר לגביהן רשאי העוסק לנכות מס תשומות.

●        תיאום חישובי פחת.

●        תיאום הוצאות בגלל הפרשי עיתוי: "שיפטינג".

●        ריבית ששולמה לבנקים.

●        נסיעות לחוץ לארץ.

●        מסים וארנונות."

בשולי סעיף 4.2, להוראת הביצוע 39/93, מובאים דברים אלה:

"למען הסר ספק מובהר בזה, כי כל תוספת שחויבה במס על פי סעיף 3(ט) לפקודה, חייבת במס אף במע"מ, כשהחיוב במע"מ מבוצע בתיק המשלם. זאת, כאשר נערכה שומה בתיק המעביד הנותן אשראי לעובד."

יש לציין, שעצמאי שמקבל הלוואה ללא ריבית ממי שמקבל ממנו שירות - יחויב במע"מ לפי סעיף 10 לחוק מע"מ [דוגמת פסק הדין בעניין רימון(7)].

 

היבטי ביטוח לאומי,

והיבטי ביטוח בריאות -

בעת עריכת הסכמים עם פקיד השומה

הערה מקדימה:

היבטי דמי ביטוח לאומי והיבטי דמי ביטוח בריאות - להלן: רק "דמי ביטוח".

להלן סעיפים אחדים בהסכם עם פקיד השומה, אשר עשויים לחסוך דמי ביטוח אף שהם גורמים לתוספת הכנסה חייבת:

●        הכנסות מסוימות אינן חייבות כלל דמי ביטוח: שבח מקרקעין; רווח מחברה משפחתית, ועוד(8).

●        הכנסות פסיוויות - כגון: שכר דירה, דיווידנד וריבית - אינן חייבות דמי ביטוח לאומי אצל מבוטח, אשר הכנסותיו הפסיוויות אינן עולות על %50 מכלל ההכנסות. אצל אישה נשואה לא יחויבו הכנסות פסיוויות אלה בדמי ביטוח (הכנסות של מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי), אף אם אלה הן כל הכנסותיה. זאת, משום שבמצב זה אין היא נחשבת למבוטחת.

●        יש לשים לב ולדאוג, שלא תיווסף הכנסה פסיווית, ולו אף בסכום נמוך; וזאת - כדי לא לשנות את יחס ההכנסות הפסיוויות כלפי כלל ההכנסות, וכדי למנוע מצב שבו כל ההכנסות הפסיוויות יחויבו בדמי ביטוח,  אף על פי  שקודם לכן לא חויבו בדמי ביטוח (כאשר הן היו נמוכות מההכנסות מיגיעה אישית)(9).

●        יש לשים לב, שאם ההכנסה המוצהרת של הנישום גבוהה מתקרת החיוב בדמי ביטוח, לא יחולו חיובים נוספים בדמי ביטוח. יש לשקול זאת בעת פריסת הפרש ההון הלא-מוסבר לשנים שבתוך שנות השוואת ההון.

 

סוף דבר -

השיקולים והפעולות

שנועדים להביא למינימום חבויות במס

ניהול דיון ועריכת הסכם עם פקיד השומה דורשים ידע ומיומנות; ואלה משתפרים אם מביאים בחשבון את מכלול השיקולים והפעולות, אשר הובאו לעיל; וזאת - במטרה להגיע למינימום חבויות: חבות במס הכנסה, חבות במס ערך מוסף, וחבות בדמי ביטוח לאומי.

אם שלטונות המס גמישים לצורת הצגת תוספות ההכנסה במסגרת הסכם הפשרה, יש לבחון את קביעת תוספות ההכנסה, זו ההכנסה שאינה מחויבת במסים ו/או בהיטלים נוספים.